וולף ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1.ביסוד תביעה זו עומדת עסקה שנכרתה בין הצדדים, לפיה, על-פי הטענה, זכאי התובע 2 (להלן: התובע) לקבל מאת הנתבעת זיכוי חודשי בגובה 56-54 ₪ (להלן: הזיכוי), בגין רכישת מכשיר סלולארי מחברה אחרת. משזיכוי זה לא ניתן, הוגשה התביעה שלפני, בה עותרים התובעים להחזיר את סכומי הזיכוי המצטברים, לפצותם בגין בזבוז הזמן, העמל ועוגמת הנפש, וכן להטיל על הנתבעת פיצויים לדוגמה.

2. ואלה עיקרי העובדות, שלמעשה אינן שנויות במחלוקת. התובעים הצטרפו לתכנית שהוצעה על-ידי הנתבעת, המיועדת לאזרחים שעלו לארץ מארצות מוצאם, וזאת עקב היותה של אם התובעת 1 (להלן: שרה) עולה מברית המועצות לשעבר. הצטרפות התובעים כבני משפחתה של שרה התאפשרה בתנאי שכל המנויים ירשמו תחת שמה של שרה. התובע ביקש שלא לרכוש מכשיר סלולארי במסגרת העסקה, הואיל והחזיק בידו מכשיר מחברת "סלקום", בגינו עדיין שילם תשלומים חודשיים ומשלם אף היום. נציג הנתבעת הבהיר לתובע, כי מלבד אי חיובו בגין מכשיר שאינו לוקח, יקבל מדי חודש זיכוי בגובה 56-54 ₪, למשך 21 החודשים בהם ימשיך לשלם עבור מכשירו לחברת סלקום. אלא, שעל מנת לזכות בזיכוי זה, התובע התבקש על-ידי נציג הנתבעת להמציא בפקס שמסר חשבונית רכישה, שטיבה הובהר, של המכשיר שרכש התובע מחברת סלקום. התובע שלח את צילום חשבונית הרכישה בפקס ואף אישר את קבלתו אצל נציג הנתבעת, אך מאוחר יותר נוכח כי הזיכוי לא ניתן בחשבונית הראשונה שניתנה לו במסגרת התכנית, וכך גם בחשבוניות שלאחר מכן. לפיכך, פנה התובע אל נציגיה השונים של הנתבעת בפניות חוזרות ונשנות.

3. כאן אבקש לציין, כי התובע צירף תקליטור ובו תיעוד מוקלט של חלק מן השיחות שערך, כאשר תקציר מילולי שלהן צורף לכתב תביעתו. אולם, בשים לב לכך שהנתבעת הצהירה בפני שאינה חולקת על קיום השיחות ותוכנן, לא נדרשתי לשמוע את ההקלטות.

4.עיון בתקציר פניות אלה ובאמור לגביהן בכתב התביעה מעלה, כי לקח זמן ממושך עד שהנתבעת אישרה כי התקבלה אצלה חשבונית הרכישה, שהיוותה תנאי לקבלת הזיכוי. וזאת, רק לאחר שבחלוף מספר חודשים, ובמענה לפנייה נוספת של התובע, התבקש הוא לשלוח את חשבונית הרכישה בשנית, וכך עשה. אולם, יש להדגיש, כי בשיחות שהתנהלו במשך תקופה זו לא הכחישה הנתבעת את זכותו של התובע לקבל את הזיכוי, ואף הובטח לו שהזיכוי יינתן לו באופן רטרואקטיבי.

5.חלף חודש נוסף מבלי שהוסדר עניין הזיכוי, ובינתיים התובעים העבירו את המנויים שלהם הכלולים בתכנית, שהיו תחת שמה של שרה (ובשל כך נדרשו לשלם לה בגין חיוביהם אצל הנתבעת), על שמה של התובעת 1, עם הרשאה מלאה לתובע. בו ביום שוחח התובע עם נציגת הנתבעת, שבתחילה מסרה כי יקבל זיכוי רק מהיום בו שלח את חשבונית הרכישה בשנית, אך לאחר בדיקה והתייעצות הודיעה כי יקבל זיכוי רטרואקטיבי. למרות זאת, לאחר כשלושה שבועות הודיעה לתובע נציגת הנתבעת, כי בהתאם לתנאי רישיון כללי לחברת פלאפון תקשורת בע"מ (המכונה על-ידה "חוק ניתוק זיקה") נדרשת זהות בין השם שעל חשבונית הרכישה לשם המנוי אצל הנתבעת לשם קבלת הזיכוי. בהעדר זהות כזו, כך נמסר לתובע על-ידי הנתבעת, לא יוכל לקבל זיכוי בגין המכשיר. התובע לא אמר נואש ופנה שוב אל הנתבעת פעמיים נוספות, אך ללא הועיל.

6.כאן יש להוסיף, כי באחת השיחות האחרונות הוצע לתובע פתרון טכני שעניינו בשינוי שמות המנויים, על מנת לאפשר לו לקבל את הזיכוי, אך התובע סירב לכך. בדיון בפני הבהיר התובע כי ביקש לעמוד על זכותו לקבל את הזיכוי ללא כל תנאי נוסף, וכי ממילא טרם הסתיים הדין ודברים עם הנתבעת, שנציגה היה אמור לחזור אליו עם תשובה סופית.

7.עוד אציין, לשם השלמת התמונה, כי בדיון בפני עלתה טענה נוספת מפי הנתבעת, כאילו התובע אינו זכאי לזיכוי בשל כך שמספר המנוי המופיע על גבי חשבונית הרכישה אינו זהה למספר המנוי המשויך לתכנית אצלה. התובע הבהיר, כי השוני בין המספרים נובע מכך שהמספר נויד מחברת אורנג' לחברת סלקום, כך שכאשר הצטרף לחברת סלקום ניתן לו בתחילה מספר זמני עד להעברת המספר מאורנג' לסלקום. הסבר זה בהחלט מניח את דעתי. מכל מקום, אף נציג הנתבעת הודה כי טענה זו הועלתה לראשונה על-ידי הנתבעת בפני, וממילא הצהיר בסופו של דבר, כי "ככל שהתובע מציג שישנה זיקה בין המנוי הספציפי שאותו הוא חיבר לבין המנוי שאותו הוא נייד אנחנו לא מתכחשים לזה."

8.לאחר שפרשתי את העובדות האמורות, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים בעל-פה, אני רואה לקבל את תביעת התובע. תנאי העסקה כפי שסוכמו עם נציג הנתבעת לפני הצטרפות התובעים לתכנית - הכוללים את מתן הזיכוי לתובע למשך 21 חודשים - הוסכמו בין הצדדים לאחר שהיה ברור לנציג הנתבעת העובדות לאשורן. טרום ההתקשרות היה ברור לנציג הנתבעת כי לתובע יש חשבון על שמו בחברת סלקום, והוא מצטרף לתכנית, תוך שהוא לוקח את המכשיר שרכש מחברת סלקום ומעבירו לתכנית אצל הנתבעת, כאשר המנוי אצל הנתבעת יהיה תחת שמה של שרה. הזיכוי סוכם בהינתן עובדות אלה, ולא הותנה בכל תנאי אחר, למעט משלוח חשבונית הרכישה, כפי שנעשה. התחייבות חוזית זו די בה כדי לחייב את הנתבעת במתן הזיכוי, והיא מייתרת את הצורך לדון בשאלה אם נדרשה זהות בין השם שעל חשבונית הרכישה לבין שם המנוי אצל הנתבעת, לפי "חוק ניתוק זיקה", כפי שטענה הנתבעת.

9.לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הזיכוי המצטבר שהוא זכאי לו, על-פי הסכום הגבוה שהוצע, קרי: 56 ₪, החל מהצטרפותו של התובע אל התכנית ועד היום, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה. ודוק: משקבעתי כי תנאי העסקה שנכרתה בין הצדדים כוללים זיכוי חודשי בסך 56 ₪, למשך 21 חודשים, ברי כי על הנתבעת יהא להמשיך ולזכות את חשבונו החודשי של התובע בסך של 56 ₪, עד תום 21 החודשים.

10. נותר לדון בבקשת התובע לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין בזבוז הזמן, העמל ועוגמת הנפש, וכן להטיל על הנתבעת פיצויים לדוגמה בסכום המירבי של 10,000 ש"ח.

ראשית אומר, כי שאלה היא האם המקרה שלפני בא בגדרי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. החלופה היחידה האפשרית, ואליה הפנה התובע, היא חלופת ס"ק (5), אך ספק בעיני אם היא חלה על המקרה דנן, היות שהיא עוסקת במקרה בו "ביקש צרכן מעוסק כי יחויב במחיר שהוצג על הטובין, לפי סעיף 17ב(ד), אף אם מחירם בקופה גבוה יותר - והעוסק לא פעל בהתאם לכך" (כך, ראו: ת"ק (י-ם) 4276/09 טאובר נ' חברת הגיחון בע"מ (2010); אך ראו גם: ת"ק (כפר סבא) 51579-01-12 אידל נ' פרטנר תקשורת בע"מ (2012)). אלא שגם אילו יצאתי מן ההנחה כי חל בענייננו סעיף 31א לחוק, פשיטא, כי שאלת חיוב הנתבע בפיצויים לדוגמה, לרבות סכומם, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל בית המשפט הפוסק פיצויים כאלה, שיש בהם אלמנט עונשי, לעשות זאת בזהירות ובמשורה (ראו, למשל: ת"ק (ת"א-יפו) 34869-05-12 פורת נ' סלקום ישראל בע"מ, והאסמכתאות הנזכרות שם (2012); ת"ק 41283-01-11 בנמו (בן חמו) נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ (2012)).

11.בענייננו, בשים לב לכך שבשלב כלשהו, הגם שבשלב מאוחר, הוצע לתובע פתרון שהיה בו כדי להביא לפתרון המחלוקת, אך הוא בחר שלא לנקוט בו; בהינתן שאמנם הנתבעת הטריחה את התובע ב"לך ושוב" במשך חודשים רבים ביותר (אף שבתוכם כחמישה חודשים בהם התובע המתין בסבלנות ללא מעש), אך במהלך תקופה זו הזיכוי לא ניתן בשל מניעה טכנית בקבלת חשבונית הרכישה ותוך שהנתבעת לא התכחשה לזכותו של התובע לקבלת הזיכוי באופן רטרואקטיבי, בניגוד לעמדתה הסופית; מששוכנעתי שמדובר במקרה הנוגע לתובע הספציפי, בשל נסיבות הייחודיות לו; משלוקחים בחשבון את חומרת ההפרה והיקפה הכספי - שעומד על סכום של 1,176 ₪ בגין כל 21 החודשים, שלא כולם חלפו עד היום - ומשדעתי היא כי לא כל רשלנות צריכה להוביל לחיוב בפיצויים לדוגמה בשיעור המקסימאלי; כל אלה מובילים אותי למסקנה, כי בין אם נאמר שמדובר בפיצויים לדוגמה ובין אם לאו, נראה לי, כי ראוי לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כסף נוסף לתובע, בגין הטרחה שנגרמה לו במשך התקופה הארוכה, לרבות עוגמת הנפש, וכן בגין הוצאות משפט כולל אגרה, בסכום כולל של 3,000 ₪.

12.הסכומים שנפסקו בסעיפים 9 ו-11 לעיל ישולמו לתובע על-ידי הנתבעת תוך 30 ימים.

13. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות לערער בבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: